בימי כּוֹלֵרה

פָּנֵינוּ זֶה לְזֶה,
גַּבֵּנוּ לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָעוֹלָם.
מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם
וְהַוִּילוֹנוֹת הָעֲצוּמִים,
בְּבַת אַחַת
שָׁרָב וּמִלְחָמָה.
הַשָּׁרָב יָפוּג רִאשׁוֹן,
רוּחַ קְלוּשָׁה
לֹא תָּשִׁיב אֶת
הַנְּעָרִים הַיְּרוּיִים,
לֹא תַּצֵן
אֶת חֲרוֹן הַחַיִּים.
הַבְּעֵרָה
גַּם אִם תִּתְמַהְמֵהַּ בּוֹא תָּבוֹא,
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ וכו',
גַּם יָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָרְכָּן
יָפֶה רַק לְגֵוֵנוּ:
אֲנַחְנוּ הָמוֹן קָטָן מוּסָת
לְהִלָּפֵת לְהִתְנַשֵׁך
לְהִתְבַּצֵּר בַּמִּטָּה
שָׁעָה שֶׁבָּאוּזוֹן מֵעָלֵינוּ
מִתְרַחֵב חִיּוּךְ לַעֲגָנִי.

从: Domestica
Am oved, 2002
录制: Helicon, 2010

In the time of cholera

Facing one another
we turn our backs to the world’s calamities.
Behind our closed eyes and curtains
both heat and war
erupted at once.
The heat will calm down first,
the faint breeze
won’t bring back
the boys who have been shot,
won’t cool down
the wrath of the living.
Even if it tarry,
the fire will come,
many waters won’t quench etc. *
Our arms as well
can only reach our own bodies:
We are a small crowd
incited to bite,
to cling to each other
to barricade ourselves in bed
while in the ozone above us
a mocking smile
cracks wide open.




   *(Song of Solomon, 8:7) “Many waters cannot quench love, neither can the floods drown it”

Translated by Tal Nitzán & Vivian Eden