Yael Globerman (יעל גלוברמן)

אַתָּה בָּא בַּלַּיְלָה
עוֹלֶה אֵלַי לָרֶגֶל הָאֲרֻכָּה, עוֹלֶה
כְּמוֹ עַל הָאִשָּׁה לִפְנֵי הָרִאשׁוֹנָה, זֹאת
שֶׁאִלּוּ נִשְׁאֲרָה אִתְּךָ, אַתָּה נִשְׁבָּע, הָיִיתָ חַי
עָמֹק בְּגַן הָעֵדֶן.                                   

אֲנִי לֹא עֶצֶם מֵעַצְמוֹתֶיךָ, אֲנִי קְרוּצָה
מִן הַנָּחָש, מִן הַתַּפּוּחַ,
לא מִן הַצֵּלָע שֶׁלְךָ
הַפְּשׁוּטָה, הַמִּסְתַּיֶּדֶת עִם הַזְּמַן,
נִסְמֶכֶת בְּרַכּוּת אֶל קִיר הַבַּיִת, עוֹגֶנֶת בַּכֻּרְסָה.
יְרֵכַי הֵן לַהֲבֵי הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁגּוֹזְרִים
חַיֵּי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִגְזָרִים וּבְאוֹתָה אִבְחָה
מְנַתְּקִים אוֹתִי מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּחֶדֶר. אֲנִי בּוֹחֶרֶת                 
לְהָרַע לָהּ. כָּל מְאַהֶבֶת הִיא לִילִית.

וְשׁוּב אֲנִי לְבַד. בִּכְיוֹ הָרַךְ שֶׁל בְּנִי
עוֹבֵר בְּשֶׁקֶט בַּחֲלוֹם
כְּמוֹ רִיקְשָׁה מְלֵאָה חָלָב.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְשֶׁקֶט מֻחְלָט.
מִי הָאִשָּׁה הַזּאֹת, שׁוֹכֶבֶת בִּבְגָדֶיהָ
קָרוֹב מְאֹד לַקִּיר                                     
בִּרְחוֹב הַמִּטָּה הַזּוּגִית.

בְּכָל מְשֻׁלָּשׁ יֵשׁ צֵלָע אַחַת
מַכְאִיבָה, שֶׁמִּזְדַּקֶּרֶת, חוֹתֶכֶת אֶת הָרֵאָה
כְּשֶׁהַשְּׁנַיִם מִתְנַשְּׁמִים.
עֲלֵי הַתּוֹאֲנָה נוֹשְׁרִים
מִן הַגּוּף הָעֵירֹם.