Israel Bar Kohav (ישראל בר כוכב)
מעברים
מעברים
נפשנו זוכרת ממעמקים או שהיא קלה
כאפר. אני אומר לאנשים:
רק עברתי וכל השדות האלה שנשזרים
עכשיו הם חיטה עולה באש.
יש שהפיקו מלחם הקיום מה שאפשר,
היה להם עיתוי מושלם.
אני איחרתי דימוי אחר
המציאות.
בבגדי שבת אלוהים נגלה, אבל היה מי שהסתיר
את השמש, למדתי בדרך הקשה.
השתררו עלי כפן וצמא
אלות הנקמה, והיה לי אליבי.
נאספתי אל השירה כמו המפסידים.
עברתי בדרך, הנחתי רגל על האדמה,
התברר שאין לזה סוף להיות עיוור
פירושו לראות את כל גווני החשיכה. העולם
רך כמוך. באתי
מקולות הגוף והתברר שתמיד
עלי לצאת למסע, אפילו בשוכבי, בקומי,
אפילו אין שיבת ציון בכל המלנכוליה הזאת שנקראת קיום.
צריך לוותר על קואורדינאטות כך שלא יהיה
בגן הבדל בין חוקים להעדרם:
הזמן מתמיד, אבל יתר הדברים מוריקים.
פתלתול מעוף הצרעה ואני אבוד עכשיו
בתוך הבגרות המינית בטבע.
מחפש אהובה בתוך אהובה, היה נדמה לי
שעל זה הסרט, האם קרה מה שקרה?
הסתובבתי עם כתם זוהר באמצע מקטורן סגול, למענך,
אבל אינך וזה זוחל לי במעלה הצווארון.
כמו שמשוניות במספרה, זה נעשה קצר מדי,
עד שלא יישאר דבר והראש ייחשף לכל מיני
פלשתים ושיגעונות. החדר על יושביו
כמו ניסיונות שלא עלו יפה. העולם הוא ג'ונגל.
פה ושם השמש מאירה את הרשתיות הנחמדות, הטבועות בעין
כמו רשת דייגים.
אבל כל היתר? מבוך
בתוך מבוך מתקלפים החיים, ויש לזה מפתח?
חושבים שזה ירגיל אותנו טוב יותר ללכת לאיבוד,
כשיום אחד לא נתעורר ונשאר בתוך אותו חלום
כמו סרט שנתקע. אבל עד אז
נלך הכי רחוק, נמצא ת'אהבה,
רגלנו האחת בחושך, השנייה בחרבה.
בדרך אלייך עם כל העדינות, שמתבקשת בחלום,
הגוף שוטף
כוכב, אלף
דברים, לפני שהכול נוטה לערוב.
מתוך: "במקום מקום", הקבוץ המאוחד סידרת ריתמוס 2008