Ayana Erdal
[אני, שהייתי הצעקה בחזה של אמא שלי]
[אני, שהייתי הצעקה בחזה של אמא שלי]
אני, שהייתי הצעקה בחזה של אמא שלי
והסטירה בפרצוף של אבא שלי
והתחינה בקול של אח שלי
והלכתי שעות ביער מביטה באדמה
ומוצאת חולצה תלויה על חבל בחצר של בית
ומושכת אותה לנגב בה את האף,
ומגיעה לבית שקירותיו עשויים דמעות ורהיטיו עשויים קש
ועל קצה הכסא חיכית לי במבט מר.
אחר-כך למדנו תוים, והשכנים נטרפו מכלי הנגינה
ונביחת הכלבים הרגיזה אותנו כי הזכירה לנו דבר-מה.
אמא היתה אומרת: אם שכחת, סימן שזה היה שקר,
ואני שכחתי הרבה דברים, וגם את אמא עצמה.
והעורבים שנועצים את רגליהם בקיר
מקרקרים ומעירים אותי מחלומות שמתהפכים בי
ושם היתה אמא, קצת עצובה, יודעת שהיא חולה והולכת אתי
כפי שלא הלכה מעולם.