Adi Keissar

hebrejščina

Max Czollek

nemščina

אנטומיה

כָל הַזְמַן מְדַבְרִּים עַל הַלֵב.

וּ מה עִּם הַכְלָיוֹת?
הֵן לֹא יוֹדְעוֹת לֶאֱהֹב?
וְהַכָבֵד?
לֹא נָמַסוּ ב ו כָל מִּלוֹת הַשוֹקוֹלָד
שֶאָמְרוּ לָנוּ?
וְהַצִּפָרְנַיִּם, בְאֶצְבְעוֹת הַיָדַיִּם
לֹא צוֹמְחוֹת כְמ ו פְרָחִּים
כְשֶהַדָם אָמַר אָבִּיב?
וְהַקֵבָה לֹא מַחְזִּיקָה בְתוֹכָהּ
אֶת כָל הַמִּלִּים שֶזָרְקוּ עָלֵינוּ
כְמ ו אֲבָנִּים כְבֵדוֹת?
וְהָרֵאוֹת לֹא זוֹכְרוֹת
אֶת הָרֶגַע הַהוּא
שֶבָחֲרוּ בָנוּ
בָנוּ
מִּכָל הָאֲנָשִּים בָעוֹלָם?
וְהַטַבוּר לֹא מַרְגִּיש
אֵיךְ נִּתְקוּ אֶת הַחֶבֶל
וְנִּשְ מ טנוּ מֵהָאָדָם
שֶפַעַם חָיִּינוּ בְתוֹכ ו
וְהוּא חַי בָנוּ?

כָל הַזְמַן מְדַבְרִּים עַל הַלֵב.

© Adi Keisser
Avdio produkcija: Literaturwerkstatt Berlin, 2016

Anatomie

Immer spricht man nur vom Herzen.

Und was ist mit den Nieren?
Wissen die etwa nicht, wie man liebt?
Und die Leber?
Sind dort nicht die Schokoladenwörter geschmolzen
die man zu uns sprach?
Und die Fingernägel
wachsen sie nicht wie Blumen
wenn das Blut vom Frühling rauscht?
Und bewahrt die Verdauung
nicht all jene Worte, mit denen man uns beworfen hat
wie mit schweren Steinen?
Erinnern sich die Lungen nicht
an den Moment
als wir auserwählt wurden
wir
von allen Menschen auf der Welt?
Und fühlt der Nabel nicht
wie sie die Nabelschnur kappten
uns von der Person trennten
in der wir einmal lebten
und die in uns gelebt hat?

Immer spricht man nur vom Herzen.

Übersetzt von Max Czollek