Sabina Messeg

иврит

Edit Goel

испанский

מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)


  לְיַד הַמַּעְיָן הַזֶּה
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
 מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
 אֶת הָאֱמֶת

וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –

 שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
 בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"

 וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל  לִטְבֹּל  לִטְבֹּל...


 כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
 מוֹנְטָנָה,  בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב

 כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
 כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ  בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
 כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
 אוֹתוֹ שָׁחֹר
 עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה ,
לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא  מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
 מְשֻׁעְשָׁע
 עַד
דֶּמַע.


 בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
 בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים

 אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ,  אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
         כְּמוֹ נָפַל דָּבָר

 אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל  פֹּה  
מִלְּבַד טיפּוֹת
חַיוֹת
     עַל פנֵי קַרקַע   
חַיָּה   


מָה עוֹד היָהּ ?

אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה  
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ  בַּכְּפָר )
 צוֹפִים בְּכָל, יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר
      ( כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר )
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם

 עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
         כְּמוֹ

 אֲ דָ מָ ה.


*נכתב בעין כרם ביום בו הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה ובדיוק נערכה תהלוכה של המנזר הרוסי, ובדיוק מאות חסידים באו לשאוב מים למצות

© Sabina Messeg
Аудиопроизводство: Amir Or, 2013

La fuente de Miriam

Junto a esta fuente
donde el padre Tijon
encontró la verdad
a la luz de la vela

y en su honor fundó
        un monasterio que abraza la montaña.

Ahora los jasidim cantan, a centenares:
"sea su gracia eterna"

Una campana tañe
a viva voz:
"bautizar, bautizar, bautizar"….

Pequeña plaza de la "aldea de Dios",
Montana, Beit Hakerem,
Ras-ha-rab

Todos se congregan hacia ti,
todos te tiñen de brea caliente;
curas y jasidim
hacen el mismo negro
en un patio de piedra clara,
junto a un chorro al que esta historia
le queda tan grande,
          que agrega su murmullo
a todo este tumulto...
Se ríe
   hasta
          las lágrimas.

En realidad, recuerda,
siempre venían con el corazón colmado
y los cacharros vacíos.

Vaciaron unos, llenaron los otros
                                         y se alejaron
como si algo hubiese acaecido

Pero qué pudo haber caído aquí
fuera de agua viviente
                                  sobre suelo
 vivo.

¿Qué más había?

Yo y mi interlocutor árabe
(que bajó de la Escuela de Medicina
a comprar su pan en la aldea)
observamos todo desde el cerco
(como el policía)
Y echamos a volar
                            palabras,
livianas como agua
 
  sobre temas
pesados como

 t i e r r a.

Traducido al español por Edit Goel