Sabina Messeg

иврит

Esther Orner

французский

מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)


  לְיַד הַמַּעְיָן הַזֶּה
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
 מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
 אֶת הָאֱמֶת

וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –

 שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
 בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"

 וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל  לִטְבֹּל  לִטְבֹּל...


 כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
 מוֹנְטָנָה,  בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב

 כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
 כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ  בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
 כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
 אוֹתוֹ שָׁחֹר
 עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה ,
לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא  מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה
 מְשֻׁעְשָׁע
 עַד
דֶּמַע.


 בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
 בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים

 אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ,  אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
וְהִתְרַחֲקוּ
         כְּמוֹ נָפַל דָּבָר

 אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל  פֹּה  
מִלְּבַד טיפּוֹת
חַיוֹת
     עַל פנֵי קַרקַע   
חַיָּה   


מָה עוֹד היָהּ ?

אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה  
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ  בַּכְּפָר )
 צוֹפִים בְּכָל, יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר
      ( כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר )
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם

 עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים
         כְּמוֹ

 אֲ דָ מָ ה.


*נכתב בעין כרם ביום בו הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה ובדיוק נערכה תהלוכה של המנזר הרוסי, ובדיוק מאות חסידים באו לשאוב מים למצות

© Sabina Messeg
Аудиопроизводство: Amir Or, 2013

LA SOURCE DE MARIE, Jerusalem

Près de cette source

où le prêtre Tikhon

à la lumière de la bougie trouva

la vérité


pour elle érigea un monastère qui embrasse la                              montagne -

et maintenant des Hassidim chantent

par centaines

“que sa grâce demeure à jamais”     


et une cloche appelle vivement

au baptême, au baptême, au baptême...


Petite place dans ce “village de Dieu”,      

Montana, Beith Hakerem,

Ras A’rab


tout le monde déferle sur toi

tout le monde déverse sur toi une coulée de goudron

les prêtres et les Hassidim forment

une même masse noire

sur l’esplanade en pierre claire,




à côté d’un filet d’eau

l’histoire est si lourde pour lui

qu’il recouvre d’un murmure toute cette agitation

 amusé

jusqu’aux

larmes.


Au fond il se souvient on venait

le coeur plein et les vases vides  


celui-ci on le vidait, ceux-là on les remplissait -

on s’éloignait                  

      comme si quelque chose était arrivé


mais que peut-il arriver ici

sinon une eau

vive

      sur une terre vivante


 et quoi encore ?


Moi et mon interlocuteur arabe

( il descendait de l’école de médecine

acheter son pain au village)

on regarde avec nonchalance autour de nous, assis sur le muret

      (comme le policier)

et on lançe des mots en l’air qui s’évaporent comme l’eau





sur des choses


         aussi chargées

                              

que la terre

Traduction : Esther Orner