Itai Ron
иврит
L’abisme
L’albada és de cristall
i una Lluna de marbre
s’allunya pel ponent.
Dins els teus ulls
viu un silenci dens,
un fred precís
que ens pren la mà
i ens duu molt lentament
fins al llindar,
sense passat,
sense futur,
on tot és fet d’abisme.
T’abraço fort,
m’abraces,
vençuts per aquesta set,
per aquest dolor
que es torna inextingible.
Aprenc a abandonar-me.
La mar i jo
ja som només
la llàgrima.
Edicions 62, 2003
Аудиопроизводство: Institut Ramon Llull
התהום
שַׁחַר הַבְּדֹלַח
וְסַהַר שַׁיִשׁ
נְמוֹגִים בַּמַּעֲרָב.
בְּתוֹךְ עֵינֶיךָ
חַיָּה דְּמָמָה דְּחוּסָה,
קֹר מְדֻיָּק
נוֹטֵל אוֹתָנוּ בַּיָּד
וּמוֹבִיל אוֹתָנוּ לְאַט
אֶל הַסַּף,
נְטוּל עָבַר,
נְטוּל עָתִיד,
לַמָּקוֹם בּוֹ הַכֹּל תְּהוֹם.
אֲנִי מְחַבֵּק אוֹתְךָ חָזָק.
אַתָּה מְחַבֵּק אוֹתִי,
מוּבָסִים בַּצָּמָא הַזֶּה
בַּכְּאֵב הַיּוֹקֵד.
אֲנִי לוֹמֵד לִשְׁמֹט אֶת עַצְמִי.
הַיָּם וַאֲנִי
אֵינֶנּוּ אֶלָּא
דִּמְעָה.