בּוֹא נַעֲשֶׂה אַהֲבָה, לֹא מְצִיאוּת.
אֵין לִי כְּבָר כֹּחַ לָמוּת
וְלָמוּת.
הָאֲחֵרוּת הַזֹּאת, שֶׁלְּךָ וְשֶׁלִּי
מְסֻכֶּנֶת פָּחוֹת  (אוֹ כָּךְ לְפָחוֹת
לַאֲנִיּוּת דַּעְתִּי).
לֹא. אַל תָּעֵז
אַל תְּנַסֶּה אֲפִלּוּ
לְהָבִין אוֹתִי.
לְהֵפֶךְ,
הִתְיַחֵס אֵלַי כְּמוֹ אוֹיֵב,
רַגֵּל אַחֲרַי בְּרֶגֶל קַלָּה,
שִׂים לֵב.
רְשֹׁם לְךָ הֵיטֵב
אֶת כָּל עֶמְדוֹת הַמִּשְׁמָר,
אֶת הַמְּבוֹאוֹת הַנִּסְתָּרִים,
אֶת מְשַׁתְּפֵי הַפְּעֻלָּה
אֶת הָרוֹצְחִים הַשְּׂכִירִים –
בְּקִצּוּר,
הִתְכּוֹנֵן כְּכָל שֶׁתּוּכַל

אַחַר כָּךְ
הַפּוּר יֻפַּל –
וּכְבָר לֹא יִהְיֶה בָּרוּר
מִי הַסּוֹכֵן הַכָּפוּל וּמַהִי סִבַּת הָרֶצַח
וּמִי
קָרַע
אֶת לוּחַ הַמִּשְׂחָק.

אַף לֹא יִהְיֶה בָּרוּר
שֶׁל מִי
הַדִּוּוּחַ הַנָּ"ל. נְקֻדָּה.
חֲזֹר וּקְרָא. קְרָא בֵּין הַשּׁוּרוֹת.
הַצְפֵּן מֵחָדָשׁ. הַשְׁמֵד כָּל עֵדוּת.
מוּכָן?
אָז בּוֹא,
נַעֲשֶׂה אַהֲבָה.