Paolo Ruffilli
итальянский
מְשׁוֹרֵר
הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת הוּא שׁוֹמֵעַ
אֵין שָׁם מִלִּים רַק מוּזִיקָה
שְׁנֵי עֵצִים מִתְנוֹדְדִים בַּחַלּוֹן
צוּרוֹת שֶׁל דְּיוֹ בַּמַּחְבֶּרֶת.
הוּא מוֹנֶה שׁוּב אֶת צוּרוֹת הַחֲלוֹם
שְׁנֵי עֵצִים הַמּוֹרָה מְדַבֶּרֶת
אֲהוּבָתוֹ סוֹגֶרֶת חַלּוֹן.
הוּא יוֹשֵׁב בְּשׁוּלֵי הַדַּף
עֵצִים מִתְנוֹדְדִים בַּמַּחְבֶּרֶת
לִבּוֹ סוֹבֵב עִם הַשָּׁעוֹן עַל הַקִּיר
וְעַכְשָׁו צִלְצוּל אַחֲרוֹן:
הוּא עוֹצֵם אֶת עֵינָיו שׁוֹמֵעַ
'אֵין שָׁם מִלִּים' הוּא רוֹשֵׁם.
Аудиопроизводство: 2010 Literaturwerkstatt Berlin
POETA
L’insegnante sta parlando Lui la ascolta
Non ci sono parole solo musica
due alberi ondeggiano nella finestra l’inchiostro prende forma nel quaderno.
Conta le forme del sogno: due alberi le parole dell’insegnante
la sua amata chiude una finestra.
Sta seduto ai margine della pagina gli alberi ondeggiano nel quaderno
il suo cuore batte con l'orologio e ora - la campana:
Lui chiude gli occhi. Ascolta. Non ci sono parole lì, scrive.