כְּמוֹ אֶת הַגּוּף בַּחֲלוֹם    דֵּי קַל לִשְׁכֹּחַ אוֹתוֹ
הוּא גָּדֵל רַק בַּמִּדָּה    שֶׁהָאוֹר שׁוֹקֵעַ –

בַּהַתְחָלָה    רַק גּוּר שֶׁל חֹשֶךְ
עָקוּר מִלִּבְּךָ
   מְלַקֵּק אֶת שׁוֹקֶיךָ בְּלָשׁוֹן מְחֻסְפֶּסֶת

וְזֶה כִּמְעַט מְשַׁעֲשֵׁעַ    כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה
                                    הַמֵּתִים זוֹרְקִים לוֹ עֶצֶם לְבָנָה
אֲבָל אַחֲרֵי שָׁעָה    כְּבָר בְּגֹדֶל שֶׁל צַעַד
                             עִם כָּל צַעַד הוּא נוֹשֵׁךְ    רָעֵב לִהְיוֹת.

כְּכָל שֶׁמַּחְשִׁיךְ אַתָּה מַתְחִיל לְהָבִין.
עִקְּבוֹתֶיךָ מְאִטִּים עַל הַגֶּשֶׁר.

הַלַּיְלָה הוּא נָהָר    חַיָּה מִתְאָרֶכֶת
                       לֹעַ שֶׁל חֹשֶךְ    מֵאָה שִׁנֵּי נָחָשׁ
הַלַּיְלָה הוּא מַיִם וְקֹר.

       עַכְשָׁו אַתָּה מְפַחֵד
       זוֹרֵק לוֹ
                        עֶצֶם, יָד    אוֹ אַהֲבָה אַחֶרֶת –
לֹא חָשׁוּב. כָּךְ אוֹ כָּךְ    עוֹד רֶגַע
תִּהְיוּ אֶחָד.