Paulus Böhmer
allemand
צֵל
כְּמוֹ אֶת הַגּוּף בַּחֲלוֹם דֵּי קַל לִשְׁכֹּחַ אוֹתוֹ
הוּא גָּדֵל רַק בַּמִּדָּה שֶׁהָאוֹר שׁוֹקֵעַ –
בַּהַתְחָלָה רַק גּוּר שֶׁל חֹשֶךְ
עָקוּר מִלִּבְּךָ
מְלַקֵּק אֶת שׁוֹקֶיךָ בְּלָשׁוֹן מְחֻסְפֶּסֶת
וְזֶה כִּמְעַט מְשַׁעֲשֵׁעַ כְּשֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עַל זֶה
הַמֵּתִים זוֹרְקִים לוֹ עֶצֶם לְבָנָה
אֲבָל אַחֲרֵי שָׁעָה כְּבָר בְּגֹדֶל שֶׁל צַעַד
עִם כָּל צַעַד הוּא נוֹשֵׁךְ רָעֵב לִהְיוֹת.
כְּכָל שֶׁמַּחְשִׁיךְ אַתָּה מַתְחִיל לְהָבִין.
עִקְּבוֹתֶיךָ מְאִטִּים עַל הַגֶּשֶׁר.
הַלַּיְלָה הוּא נָהָר חַיָּה מִתְאָרֶכֶת
לֹעַ שֶׁל חֹשֶךְ מֵאָה שִׁנֵּי נָחָשׁ
הַלַּיְלָה הוּא מַיִם וְקֹר.
עַכְשָׁו אַתָּה מְפַחֵד
זוֹרֵק לוֹ
עֶצֶם, יָד אוֹ אַהֲבָה אַחֶרֶת –
לֹא חָשׁוּב. כָּךְ אוֹ כָּךְ עוֹד רֶגַע
תִּהְיוּ אֶחָד.
Production audio: 2010 Literaturwerkstatt Berlin
Schatten
Wie den Körper im Traum vergisst man ihn sehr leicht
er wächst nur in dem Maß in dem das Licht versinkt.
Anfangs nur ein Junges der Dunkelheit
aus deinem Herz gerissen
leckt es deine Schenkel mit rauer Zunge.
Und es ist fast belustigend wenn du daran denkst:
die Toten werfen ihm einen weißen Knochen hin
Doch nach einer Stunde schon in der Größe eines Schritts
beißt er mit jedem Schritt hungrig danach, zu sein.
Du beginnst zu verstehen je dunkler es wird.
Deine Spuren verlangsamen auf der Brücke.
Die Nacht ist ein Strom ein länger werdendes Tier
ein Schlund der Dunkelheit mit hundert Schlangenzähnen
die Nacht ist Wasser und Kälte.
Jetzt fürchtest du dich
Wirfst ihm hin
Einen Knochen, eine Hand oder eine andere Liebe –
Unwichtig. So oder so in einen einzigen Augenblick
werdet ihr eins.