Witold Maciejewski
polaco
שדֵרה
בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים
נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים
דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיּוֹת,
מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפּוֹלָנִית דְּבָרִים
שֶלֹּא סִפְּרוּ חַיִּים שְׁלֵמִים לַיְלָדִים.
בְּמֶרְחַק שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִכָּאן, אָבִי
שׁוֹתֵק בַּבַּית בֵּין תְּמוּנוֹת אִמִּי.
שְׁתִיקָתוֹ מִתְעַבָּה כְּמוֹ זְכוּכִית בַּקְבּוּק
שֶהַזְּמַן פָּקַּק. אִם תִּשָׁבֵר, יִשָׁבֵר אִתָּהּ.
בְּעוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים תַּעֲבוֹר פֹּה רַכֶּבֶת קַּלָּה.
פַּסֵּי בַּרְזֶל יָנוּחוּ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה
כְּמוֹ שׁוּרַת הֲלִיכוֹנִים שֶׁנִשְׁמְטוּ לַדֶּשֶׁא הֶחָדָשׁ.
אֲנִי פּוֹסַעַת בַּקַּו הַמְּרֻסָּק
קְרָקוֹב-תֵּל אָבִיב-מַנִילָה.
מַשֶּׁהוּ חָזָק מִגַּעְגּוּעַ אוֹחֵז בִּי, מַסִּיעַ אֶת רַגְלַי
אֶל סַפְסָל הַעֵץ כְּמוֹ אֶל מַעְבֹּרֶת:
אִישׁ זָקֵּן מְדַבֵּר, אִשָּׁה יָפָה קְרוֹבָה.
אֲנִי בָּאָה, מִתְיַשֶּׁבֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם כְּמוֹ יַלְדָּה.
הוּא מְסַפֵּר. הִיא מְרִימָה אֵלַי עֵינַיִם.
אֲנִי מְבִינָה אֶת הַמִּלִּים שֶׁלוֹ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַרִיחַ אֶת שְׂעָרָהּ.
מֶרְחַקִּים, שֶׁפַּעַם חָשַׁבְתִּי לַחֲצוֹת
מֻחְלָטִים עַכְשָׁו:
שְׁלֹשָׁה זָרִים יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל
כְּמוֹ בְּתַחֲנָה. הַשְּׂדֵרָה דּוֹהֶרֶת עַל פָּנֵינוּ
עוֹזֶבֶת, כָּמוֹנוּ, בְּלִי לָזוּז.
Producción de Audio: Helicon, 2011
WOJNA I POKÓJ
W pokoju twej dłoni na moim ciele
czytamWojnę peloponeską...
Od słonecznych okularów
kartki książki są mroczniejsze,
walki bardziej krwawe,
a przelana krew
czarna.
I co, klęska tak wielka
jak nigdy?– pytam Ciebie.
A ty zdejmujesz mi okulary
i światło wyspy
wypala wszystkie Tukidydesowe słowa.
Jak miecze w pochwach
chowają się usta dokładne
w pocałunkach.