אִשָּׁה רְעֵבָה זה דָּבָר מַפְחִיד.
הִיא לֹא מַאֲכִילָה, הִיא מְחַפֶּשֶׂת
מַשֶּׁהוּ לֵאֶכֹל. נִדְמֶה שֶׁהִיא מְשַׁחֶרֶת
לְטֶּרֶף. כָּל נֶתַּח שֶבּוֹ אֵינָה מִתְחַלֶּקֶת
נִרְאֶה גָּדוֹל מִדַי, מְדַמֵּם. זֶה הָרָעָב שֶׁלָּהּ,
 לָטוּש כְּמוֹ עֵין קִיקְלוֹפּ
טְרַאח בְּאֶמְצַע הֶחָזֶּה. תִּרְאוּ אוֹתָהּ
גּוֹרֶרֶת הַבַּיתָה לוֹבְּסְטֶר חַי, מַטְבְּעוֹת,      
פִּנְקָס עִם שֵׁמוֹת, כַּרְטִיס לְאֵירוֹפָּה,
אֶת הַתַּפּוּחַ, לִנְעֹץ בּוֹ סַכִּין.

אִשָּׁה עִם יָדַיִם רֵיקוֹת זֶה דָּבָר מְאַיֵּם.
אִם הִיא לֹא מַחְזִיקָה בְּיָדָהּ יָד                             
רוּחַ נוֹשֵׁב מִמֶּנָּה כְּמוֹ מִנְּקִיק,
אִיּוּם שְׁרָבִי נָקִי וּמְשֻׁנֶּה
רֵיחַ פֶּה שֶל דְּרָקוֹן.
הִיא בַּיִת בַּמִּדְבָּר שֶׁדַּלְתּוֹ עָקוּרָה,
חוֹל מִשְׁתַּלֵּחַ חָפְשִׁי בַּחֲדָרִים
מִצְטַבֵּר עַל שֵׁיִשׁ הַמִּטְבָּח, עַל הָרִצְפָּה
הוֹפֵךְ אֶת הַמִּטָּה לִדְיוּנָה.

אִשָּׁה לְבַד מְפַזֶּרֶת בְּבֵיתָהּ סְפָלִים רֵיקִים
וְּבְדָלִים, שֶׁעַל שְׂפַתָם מֻטְבַּעַת
חֲתִּימַת שְׂפָתוֹן. תָּמִיד יִהְיֶה מִי שֶׁיִּרְאֶה
בַּקֶּשֶׁת הָאֲדֻמָּה הַמְּשֻׁכְפֶּלֶת בִּטְּבִיעַת שְׂפָתֶיהָ
עֶשֶׂר פְּעָמִים, עֵדוּת
לַעֲזוּבָה סוֹדִית, שׁוּלַיִם מְבַצְבְּצִים
שֶׁל צֹרֶך גָּדוֹל.
זְהִירוּת יְלָדוֹת, יוֹשְׁבוֹת בֵּין בֻּבּוֹת
כְּמוֹ בֵּין מַקּוֹרִים, מְחַלְּקוֹת לֶָהֶן תֵּה:
אַל תִּהְיוּ כָּמוֹהָ.