Monika Rinck, Orsolya Kalász
alemán
ה. אֲנָטוֹמְיָה
בַּמָּקוֹם הַזֶּה יוּנִי הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה מַטַּח גַּעְגּוּעִים.
עִוְרוֹן יַלְדוּת מַחֲלִיף אֶת
יְרִידַת הָעֶרֶב.
שֵׁן לֹא צְפוּיָה, מְאֻחֶרֶת,
בַּחֲלַל הַפֶּה שֶׁל שְׂדֵרוֹת.
מָה שֶׁשֶּׁלִּי אֲנִי אוֹסֵף וְשׁוֹבֵר
כְּמוֹ חֹם
בְּכַנְפֵי מְאַוְרֵר.
לַהֲבֵי צִפּוֹרִים זְעִירִים בַּבָּשָּׂר הַמַּכְחִיל
שֶׁל הָאֹפֶק.
מָה שֶׁמּוּעָד לְשִׁנּוּי אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה;
מִרְפֶּסֶת תְּמִידִית. אִמָּא בְּמַבָּט מִתְעַכֵּב. אִבּוּד
שֶׁהוֹלֵךְ עַד הָעֵצִים הַלָּלוּ, עַד הַגָּן הַזֶּה.
מָה שֶׁהָאוֹר שׁוֹחֵק בִּמְתִינוּת נִקְבָּע כָּאן
בְּמַסְמְרִים קָשִׁים, הָרְחוֹבוֹת אֵינָם
מָשִׁים. עֶרֶב. הֵם מֵתִים כְּמוֹ
עֵשֶׂב, כְּמוֹ כָּל
זִנּוּקֵי הַצְּמִיחָה הַסְּמִיכִים
שֶׁל הַקַּיִץ.
"לוּ יָדַעְתָּ אֵיזֶה שאול שֶׁל מֻרְכָּבוּת הָאֲוִיר הַמְּאַפְשֵׁר לִי
אֶת הַמַּסָּע
וְאֶת הַחֲזָרָה."
אֲנִי יוֹדֵעַ אֲבָל אֲנִי
פָּחוֹת בִּשְׁבִיל הַתְּשׁוּקָה, פָּחוֹת
בִּשְׁבִיל הַנֶּצַח. יוֹתֵר בִּשְׁבִיל
הַבּוּרוּת, יוֹתֵר בִּשְׁבִיל הַבּוּרוּת
שֶׁל חֹסֶר הַיְּכֹלֶת לִסְלֹחַ.
אֲפִלּוּ עַכְשָׁו
כְּשֶׁתַּחַת לִרְקִיעִים צְרוּבִים
כָּל מִי שֶׁאָהַבְתִּי עוֹד
רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים בריאות לָכוּד.
לְאַט
אֲנִי
נוֹשֵׁם.
Producción de Audio: 2005, M.Mechner / Literaturwerkstatt Berlin
Die Heiterkeit des toten Punktes
Nur im Kopf kreisen die Zeilen,
ein Klang vergeht, eröffnet den Weg,
doch wo ist dieser Weg und der Mensch, der ihn geht?
Wir hörten den Vögeln zu, im Garten
und auf der Insel, um uns das Meer,
es gab den Klang - doch wem er gehört, weiß ich immer noch nicht.
Was ist zwischen uns? Schnee und noch mehr Schnee,
und wer weiß, was sich darunter verbirgt, aber
wenn es matschig wird, dann, dann - Vorsicht, Vorsicht.
Heute zerrt wieder etwas an mir. Mit steifen Schultern
geh ich auf und ab. Schon bald wird es Zeit, sich zu stellen.
Geht dies und jenes - in Ordnung? Zu Grunde?
Blind erstrahlt die Heiterkeit des toten Punktes.
Doch, die Zeit, jubelnd mit herausgetrenntem Herzen:
steht, bleibt stehen - belassen wir es dabei.