alemán

30 שניות להסתער על הפטמה

הָיוּ לָנוּ 30 שְׁנִיּוֹת לְהִסְתַּעֵר עַל הַפִּטְמָה,
הִיא הָיְתָה גִּבְעָה
שֶׁהִזְדַּקְּרָה בִּקְצֵה מַסְלוּל הַמִּכְשׁוֹלִים שֶׁל בְּסִיס הַטִּירוֹנוּת.
צַוְּארוֹן הַשָּׁמַיִם גֹּהַץ מֵעָלֶיהָ בַּעֲמִילַן הָעֲנָנִים
וְחָאקִי חוֹלוֹתֶיהָ הָיָה, בְּנוֹף אַחֵר, שׁוּרָה מִשִּׁיר טֶבַע.
אֲבָל אֵיפֹה שִׁיר וְאֵיפֹה טֶבַע,
כְּשֶׁשְׁתֵּי מֵימִיּוֹת הִתְנַדְנְדוּ עַל הַמֹּתֶן,
עֻזִּי בַּיָּד
וְאֵת חֲפִירָה לְאֹרֶךְ עַמוּד הַשִּׁדְרָה.
מַה שֶּׁנִּשְׁאַר הָיָה לְפַטֵּם בַּהֲזָיוֹת אֶת הַפְּטָמוֹת
שֶׁל הַפְּקִידָה הַפְּלֻגָּתִית שֶׁהִתְרַוְּחָה תָּמִיד
בַּגִּ'יפ שֶׁל הַמָּגָ"ד
וּלְהִזָּכֵר בַּצַּיָּר גּוֹגֶן שֶׁהִתְלַבֵּט אִם לֶאֱכֹל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת
שֶׁהָיְתָה לוֹ אוֹ לְצַיֵּר אוֹתָהּ.
שָׁם, מוּל הַגִּבְעָה, הָיִינוּ רְעֵבִים מְאוֹד.

© Ronny Someck
Producción de Audio: 2005, M.Mechner / Literaturwerkstatt Berlin

30 Sekunden, die Brustwarze zu stürmen

Wir hatten 30 Sekunden, die Brust zu stürmen,
es war ein Hügel,
der am Ende des Hindernislaufs auf dem Stützpunkt der Einberufenen
                                         herausstach.
Der Himmelskragen wurde mit der Stärke der Wolken ausgebügelt,
und die Farbe des Sandes wäre, in anderer Landschaft, Zeile eines
                                 Naturgedichts.
Aber wozu Gedicht und wozu Natur,
wenn zwei Feldflaschen an der Hüfte schaukelten,
das Gewehr in der Hand
und dem Spaten im Rückgrat.
Nichts blieb,
als in Wachträumen Brüste zu stopfen
mit der Schreibkraft der Truppe, die es sich unaufhörlich bequem machte
im Geländewagen des Befehlshabers,
und an den Maler Gauguin zu denken, der damit rang, das Huhn
zu essen oder zu malen.
Dort, vor dem Hügel, ausgehungert waren wir.