אַתְּ מֻקֶּפֶת נָשִׁים חַכָמוֹת
שֶׁמַחֲזִיקוֹת אֶת הַבֻּבָּה לְיד הָאֹזֶן
וּמֵינִיקוֹת תִּנוֹק. גַּם הֵן כּוֹתְבוֹת שִׁירִים,
אֲבָל בְּיָד אַחַת. אַתְּ, לְעֻמַּת זֹאת:
דֶּלֶת בַּחֹשֶךְ. מֵעֵבֶר לָהּ
חֹשֶךְ. בִּפְנִים
אַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּכֻרְסַת הַנְּיָּר.
תְּעָלַת מַיִם שְׁחוֹרִים מַקִּיפָה אֶת הַבַּיִת
הַחָקוּק בִּשְׁתִיקָה קָשָׁה.                                          
מִסְדְּרוֹן צַר מוֹבִיל אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ שֵנָה מִתְבַּצַּעַת.
הַמִּטָּה הִיא גֶּדֶּם, גֶּזַּע עֵץ כָּרוּת.
עַל הַמְּקָרֵר פֶּתֶק: לְצַלְצֵל אֶל אָנָה.
צָרִיךְ לִקְנוֹת תַּפּוּחִים.
אַל תַּרְאִי אֶת עַמּוּדֵי הַתְּלִיָּה לָאוֹרְחִים.
מַשֶּׁהוּ מֵעִיק עַל שֻׁלְחַן הָאֶבֶן.
מַשֶּׁהוּ מֵתִּיר אֶת הָאֶצְּבָּעוֹת, מַפְקִיעַ אוֹתָן מִן הַיָּד.
אַתְּ עוֹבֶרֶת בַּחֲדָרִים, סוֹקֶרֶת אֶת פִּתְחֵי הַמִּלּוּט
כְּמוּ כַּבַּאי:  עֲנָבִים בַּמְּקָרֵר,
לַחְצָנִים בַּטֶּלֶּפוֹן,
אִישׁוֹנֵי הַכֶּלֶב,
גַּרְדּוֹמִים קְטַּנִים בַּאֲרוֹן הַתְּרוּפוֹת.
חַשְׁמָל זוֹרֵם בַּקִּירוֹת.  דָּם זוֹרֵם בְּפִרְקֵי הַיַּדָיִם.
אַתְּ קָמָה. בְּיָד מְרַפְרֶפֶת אַתְּ מְיַצֶּבֶת בַּחֲלָל הַחֶדֶר
מַדַּף קוּרֵי עַכָּבִישׁ, לְהַשְׁעִין עָלָיו
אֶת הַסְּפָרִים שֶׁתִּכְתְּבִי.