Mirko Bonné
alemán
נוסע ברכבת מלאה רוחות
קַקְטוּסִים שֶׁל כְּפָרִים נְטוּשִׁים
וַאֲנִי מְאֹהָב בַּאֲדָמָה עִירָקִית
כְּחֻלַּת עַיִן.
חָבֵר שֶׁלִּי עָזַב אוֹתָנוּ
הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם תּוֹדָעוֹת אַשְׁכְּנַזִּיּוֹת
עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ לְהִטָּמַע, אֵיזֶה טָמַע
הֵם לֹא יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ לְעוֹלָם לְמוּזֵאוֹן
הַשַּׁעֲוָה בְּגַן הַזִּכָּרוֹן שֶׁל לֹא זִכָּרוֹן וְלֹא הֶמְיַת
חֲתִיכַת קְלִפַּת פּוֹמֶלָה יְבֵשָׁה, שֶׁחוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא
הָאָקָדֶמְיָה אֲבָל הִיא נְטוּשָׁה, מִזְּמַן בָּרְחוּ מִמֶּנָּה
מַנְהִיגֵי הַהֲגָנָה עַל
הַהוֹן שֶׁל הַזֶּהוּת הָאֵירוֹפִּית הַלֹּא-שְׁכֵנָה.
אַשְׁכְּנַזִּים בְּתוֹדָעוֹת שֶׁל מִזְוָדָה
עָזְבוּ עַל מְטוֹס גַּלֵּי-צַהַ"ל וּבָרֶקַע הָיְתָה מוּזִיקָה דָּתִית שֶׁסּוֹפְסוֹף
שָׂמְחָה לוֹמַר אֶת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַלְּלַה הוּא אַכְּבַּר בַּשְּׁכוּנָה
נִשְׁאֲרוּ רַק אֵלּוּ שֶׁאָהֲבוּ
סִרְטֵי קוֹמֶדְיָה עֲצוּבָה שֶׁל צַ'רְלִי
בּוּזַגְלוֹ צַ'פְּלִין אַבּוּ סְנֵינַה אַרִיסְטוֹפָנֶס מֵרָמָאלְלָה.
הִיא חִכְּתָה לִי בְּשִׂמְלַת כַּלָּה
וְהֵבַנְתִּי שֶׁהָעִירָקִית כְּחֻלַּת הָעַיִן
כְּבָר לֹא שֶׁלִּי, נִגַּשְׁתִּי לְפָלַסְטִין
וּוִתַּרְתִּי עַל הָאֶגוֹ.
Producción de Audio: Literaturwerkstatt Berlin, 2012
Fahrt in einem Geisterzug
Kakteen verwaister Dörfer
und ich bin verliebt in blaue Augen
irakischer Erde.
Mein Freund hat uns verlassen
er erfreut sich ashkenasischen Bewusstseins
sucht weiter sich zu assimilieren, feiner Assimilierter
sie werden ihn nie aufnehmen ins Wachsfiguren-
kabinett, die Gedenkstätte mäuschenstillen Garnichtsdenkens
ein Stück trockener Pomelloschale das glaubt es sei
die Akademie, aber leer zurückgelassen wurde, längst geflohen
sind die Führer der Haganah mit
dem Kapital nachbarschaftsloser Euro-Identität.
Ashkenasen mit Kofferbewusstsein
verschwanden im Flieger des Armeesenders und dazu lief religiöse Musik, froh
endlich den Namen des Herrn sagen zu können gepriesen sei er
Allah Hu Akbar, im Viertel
blieben nur Liebhaber trauriger
Komödien von Charlie
Busaglo Chaplin Abu Snena Aristophanes aus Ramallah.
Sie erwartete mich im Brautkleid
und ich begriff die Irakerin mit blauen Augen o la la
war nicht mehr die meine, ich näherte mich Palästina
und verzichtete auf das Ego.
VERSschmuggel Israel Hebräisch-Deutsch
Literaturwerkstatt Berlin April 2012