alemán

עדות יופי

הַבַּחוּרָה הֲכִי יָפָה בָּעוֹלָם נִגְּבָה בְּכָרִית אֶצְבָּעָהּ אֶת  הָאָבָק
מִתָּוִית בַּקְבּוּק בְּאַחַת מֵחֲנֻיּוֹת הַיַּיִן שֶׁבְּבּוֹרְדוֹ.
אֶת מְנִיפַת הַתְּנוּעָה הַזֹּאת לוֹמְדִים בְּבָתֵּי-סֵפֶר לְאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה
שָׁעָה שֶׁהָעֵינַיִם נִפְעָרוֹת לְזַהוֹת אֶת שְׁנַת הַבְּרִיאָה.
בְּתוֹךְ הַבַּקְבּוּקִים נִמְחַק מִפְּנֵי הַיַּיִן זֵכֶר הַיָּד שֶׁסָחֲטָה אֶת הָעֲנָבִים,
וּמֵהָעֲנָבִים נִשְׁכַּח רֵיחַ גַּגּוֹת הַצֵּל שֶׁל עֲלֵי הַגֶּפֶן. בֶּעָלִים
כִּבְּתָה הַנוֹסְטַלְגְּיָה אֶת מְנוֹעֵי הָרוּחַ שֶׁל גַּרְגְּרֵי הַחוֹל, וְהַחוֹל
כְּבָר לֹא כִּסָּה אֶת הַשָּׁרָשִׁים שֶׁזָחֲלוּ בָּאֲדָמָה כִּנְחָשִׁים
שֶׁמַּשִּׁלִים עוֹר בְּכָל עוֹנָה.

וְהַבַּחוּרָה? תִּשְעָה חֳדָשִׁים, אֲנִי מְנַחֵשׁ עַל פִּי מְרִיחוֹת הַמִּכְחוֹל בְּגוּפָהּ,
תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים יָשַׁב לֵיאוֹנַרְדּוֹ דָּה –וִינְצִ'י בֵּין הָרַגְלַיִם
שֶׁל  אִמָּא שֶׁלָּהּ וְצִיֵּר
אוֹתָהּ.

© Ronny Someck
Producción de Audio: 2005, M.Mechner / Literaturwerkstatt Berlin

beglaubigte Schönheit

Die schönste junge Frau auf der Welt wischte mit ihrer Fingerspitze den                                 
    Staub
vom Etikett einer Flasche in einem der Weinläden von Bordeaux.
Diese fächerartige Geste wird in Archäologiestunden erlernt,
während Augen leuchten, den Jahrgang  zu erkennen.
Mit dem Wein aus den Flaschen geht der Gedanke an die Hand verloren,  
die Trauben kelterte,
wie den Weinbeeren der Geruch der Schattendächer ihrer Blätter. In dem
    Laub
erstickt die Sehnsucht am Windgebläse der Sandkörner und nichts
bedeckte mehr die Wurzeln, die in Erde krochen wie Schlangen,
sich häutend in jeder Saison.

Und die junge Frau? Neun Monate so vermute ich anhand der                
                        Pinselspuren auf ihrem Körper,
neun Monate saß Leonardo Da Vinci zwischen den Beinen
ihrer Mutter und malte
sie.