alemán

פקקים

עַל תָּוִית גּוּפָה שֶׁל נ' רְשׁוּמָה שְׁנַת הַיִּצּוּר:
17 שָׁנִים הִיא שְׁפוּכָה בָּעוֹלָם
וּפִתְאוֹם אִמָּא שֶׁלָּהּ מְסָרֶבֶת לִסְלֹחַ.
"נִפְתַּח לָהּ הַחֹר",הִיא אוֹמֶרֶת,"נִסְגַּר לָהּ הַמֹּחַ".
עֵינֵי הַזְּכוּכִית שֶׁל נ' מַבְרִיקוֹת מִדְּמָעוֹת,
בַּלֵּילוֹת הִיא מַצְלִיבָה עַל כִּסְּאוֹת בָּרִים
רַגְלַיִם שְׁבוּרוֹת מֵרִקּוּד,רוֹאָה
אֵיךְ הַפְּקָק הַצָּרְפָתִי מִתְעוֹפֵף מִפִּי הַשַּׁמְפַּנְיָה,
אֵיךְ הַמֶּקְסִיקָנִי חָבוּשׁ כְּסוֹמְבְּרֶרוֹ עַל רֹאשׁ הַטָּקִילָה                 
וְהַגֶּרְמָנִי מְחֻדַּד הַשִּׁנַּיִם נוֹגֵס אֶת צַוַּאר הַבִּירָה.
אִמָּא, בּוֹאִי תִּרְאִי, הִיא רוֹצָה לִצְעֹק וּמְדַמְיֶנֶת מִיָּד
אֶת הַתְּשׁוּבָה:" זֶה לֹא סְתָם פְּקָק ,הַבְּתוּלִים הָאֵלֶּה,
זֶה הַנְּדוּנְיָה שֶׁלָּךְ".

נ' חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה וּמַנִּיחָה אֶת נַעֲלֵי הָרִקּוּד
לְיַד הַמִּטָּה כְּמוֹ שְׁתֵּי נְשִׁיקוֹת עַל לְחִי הָרִצְפָּה.

© Ronny Someck
Producción de Audio: 2005, M.Mechner / Literaturwerkstatt Berlin

Korken

Auf dem Etikett von Nun's Leib ist der Jahrgang verzeichnet:
Vor 17 Jahren wurde sie in die Welt gesetzt wie eine Traube nach dem
       Pressen
und über Nacht weigert sich ihre Mama zu verzeihen
und sagt "Es hat sich ihr das Loch geöffnet und das Gehirn verschlossen".
Nun's Glasaugen glitzern vor Tränen,
auf Barhockern schlägt sie in den Nächten
vom Tanzen zerbrochen die Beine übereinander und sieht,
wie der französische Korken aus dem Mund des Schaumweins fliegt
und der Mexikaner als Sombrero zum Kopf der Schnapsflasche wird
und der scharfzahnige Deutsche in den Hals des Bieres beißt.
Mama, komm, siehe, will sie schreien und hört schon
ihre Worte:
" Das ist nicht einfach so ein Korken, diese Haut,
das ist die Mitgift".

Nun' geht zurück nach Hause und wirft die Tanzschuhe
neben das Bett wie zwei Küsse auf die Wange der Fliesen.