Fabjan Hafner
german
השפה אומרת
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: לִפְנֵי הַשָּׂפָה
עוֹמֶדֶת שָׂפָה. שָׂפָה הִיא עֲקֵבוֹת
עֲקֻבִּים מִשָּם.
הַשָּפָה אוֹמֶרֶת: שְׁמַע עַכְשָׁו.
אַתָּה מַקְשִׁיב: הָיָה פֹּה
הֵד.
קַח אֶת הַשְׁתִיקָה וְנַסֵּה לִשְׁתּוֹק.
קַח אֶת הַמִּלִּים וְנַסֵּה לְדַבֵּר;
מֵעֵבֶר לַשָׂפָה הַשָׂפָה הִיא פֶּצַע
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, אֵין, יֵשׁ
אֵין. הַשָׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ,
בּוֹא נְמַשֵׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד
שֶׁאָמַרְתָּ.
Audio production: 2010 Literaturwerkstatt Berlin
Haus
Mit der Vatermilch
sog ich die feste
Architektur des
Hauses ein,
und in diesen Räumen
deckte ich mich abends
zu bis über den Kopf,
und kein Zweifel besteht:
Im Offenen kämen die,
die es nicht gibt und
fräßen mich.
Schwer ist ein Haus
im Kopf.
Abends setze ich mich
auf die letzte Schwelle
und rufe lang gezogen
die, die es
nicht gibt.