כְּשֶׁהַמֵּתִים מְתַכְנְנִים אֶת לֵדָתָם הַבָּאָה
בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת מְרִיחִים כְּמוֹ אָבִיב.

הֵם מִתְקָרְבִים     יוֹתֵר מֵחֲלוֹם –
תּוֹעִים מֵעוֹלָמָם     לָמוּת אֶל הָעוֹלָם.

אַתָּה קוֹלֵט אוֹתָם פִּתְאֹם    גּוּפְךָ מַרְתִּיעַ –
הֵם חוֹלְפִים עַל פָּנֶיךָ כְּמוֹ הָיִיתָ רוּחַ.

כִּפַּת הַנּוֹף –    שָׁמַיִם, כַּמָּה עֲנָנִים קַלִּים
הִיא מָסָךְ דַּקִּיק
               שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לְהָגֵן.

קוֹל קוֹנְכִיּוֹת וּפַעֲמוֹנִים צוֹלֵל בְּאָזְנֶיךָ
        עִם כָּל נְשִׁימָה אַתָּה שׁוֹאֵף נוֹכְחוּת.

בָּאָבִיב הַכֹּל שׁוּב מִתְגַּלֶּה בַּבָּשָׂר.
מַרְאוֹת נוֹצְצוֹת תְּלוּיוֹת בָּרוּחַ     עֵינַיִם פּוֹרְחוֹת בְּכָל מָקוֹם.