Ayana Erdal
[הבית נמצא בקצה של הרעש]
[הבית נמצא בקצה של הרעש]
הבית נמצא בקצה של הרעש
ואנחנו, ששלחו אותנו לאסוף גרגרי יער,
מצאנו בו מחסה. מרחנו חמאה וריבה
על פרוסת לחם, בזמן שאחרים טבעו,
בזמן שהגשם כיסה על פשעים רבים שמתרחשים
אנחנו השתמשנו במים למקלחת.
התנשקנו כאילו זהו נס, ואפשר כמעט ולא לגעת
רק בזעם נגענו זה בזו, ובצעקות שהיו נקרעות
כמו עוף מהעצם, וביטלנו באחת את כל מה שקושר בינינו
והמשכנו לחיות ביחד בבית הקטן
בקצה העמק בו עומדת לפרוץ מלחמה.
קטפנו תפוזים מהעצים והתבוננו בחשד
במי שעלול לבוא מן השדה. התנים הזהירו אותנו בלילה
ואנחנו התכסינו טוב טוב בשמיכה. בבקרים קטמנו
את קוצי הורדים, שלחנו את הילד לגן, הסתרנו היטב
את הכסף בתוך כתבי מארקס.
מחר תבוא המלחמה, אמרו.
אבל אנחנו דיברנו על שירה
ועל חיי האנשים בשנת ארבעים ושתיים
ואמרת: את זוכרת כמה קר היה אז,
ואני הסתכלתי על כפות ידיך
ועל כפות ידי שהרויחו מעט מדי כסף,
וחשבתי האם נצליח להסתדר
עם משכורת של שני מורים. והמורים
הם האחרונים שנשארים, גם כשהשאר עוזבים
כדי להיות עם הילדים בשעת הסכנה.