Ron Winkler
deutsch
דור שני
1
הָאִישׁ שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹשֵׁב לַשֻּׁלְחָן.
הָאִשָׁה שֶׁבְּקֹשִי הִגִּיעָה מַגִּישָׁה לוֹ עוּגַת שְׁזִיפִים.
זֶה הַבַּיִת שֶׁלִי: טוֹב פֹּה. בָּטוּחַ.
אִמָּא נִשְׁעֶנֶת עַל אַבָּא. אַבָּא נִשְׁעָן עַל צֵל.
בַּלַּיְלָה הֵם פּוֹסְעִים לְחַדְרִי עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת
בְּתִּלְבֹּשֶׁת כַּוְרָנִים, מוֹשְׁחִים אֶת רַקוֹתַי בְּשַׁעֲוָה.
אֲנַחְנוּ מִשְׁפָּחָה מְאֹד חַמָּה.
הָרִצְפָּה בּוֹעֶרֶת מִתַּחַת לַרַגְלַיִם.
אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּקִירוֹת. פּחוֹת מַאֲמִינִים בְּגַג.
צָרִיךְ לִבְנוֹת אוֹתוֹ כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ. אֲנַחְנוּ בּוֹנִים.
בָּאֲרוֹן הַתְּרוּפוֹת יֵשׁ תַּחְמֹשֶׁת וּבַבַּנְק שֹׁחַד לַשּׁוֹמֵר
שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתָנוּ, לַיְלָה לַיְלָה, אֶת הַגְּבוּל.
שְׁתִּיקָה הִיא הַגֹּפֶר שֶׁסּוֹתֵם אֶת הַפְּרָצוֹת, אוֹטֵם אֶת הָרִצְפָּה.
אֲנִי שׁוֹמַעַת מַשֶׁהוּ עָמֹק נוֹהֵם:
יָם קַיָּם מִתַּחַת לִיְסוֹדוֹת הַבַּיִת.
2.
הַבַּיִת הַזֶּה מָלֵא אַהֲבָה. אַבָּא חָזָק וְאִמָּא יָפָה.
גֶּרְשְׁוִּין הָיָה יָכוֹל לִכְתֹּב עָלֵינוּ שִׁיר עֶרֶשׂ.
מַה יַעֲזֹר הַצַּעַר הַזֶּה
לְאָן לְהוֹלִיךְ אֶת הַצַּעַר הַזֶּה
אֵיפֹה אוֹשִׁיב אוֹתוֹ כְּשֶׁיַּגִּיעַ
מָה אֶתֵּן לוֹ לֶאֱכֹל
Audioproduktion: Haus für Poesie, 2016
Zweite Generation
Der Mann, den es nur gerade so gab, setzt sich an den Tisch.
Die Frau, der es nur knapp gelungen war, serviert ihm Pflaumenkuchen.
Das ist mein Zuhause: Gut ist es und sicher.
Mutter findet Halt an Vater. Vater findet Halt an einem Schatten.
Nachts schleichen sie in Imker-Outfit auf Zehenspitzen in mein Zimmer
und reiben mir die Schläfen mit Bienenwachs ein.
Bei uns in der Familie herrscht große Wärme.
Der Boden brennt unter unseren Füßen.
An Mauern glauben wir. An ein Dach glauben wir weniger.
Es muss jeden Morgen neu errichtet werden. Wir errichten.
Der Arzneischrank ist voller Munition und auf der Bank
ist Schmiergeld für den Schlepper,
der uns jede Nacht über die Grenze bringt.
Zum Kalfatern der Fugen und der Böden nimmt man Schweigen.
Ich höre etwas in der Tiefe brodeln.
Da ist ein Meer unter dem Fundament des Hauses.
***
Das Haus ist voller Liebe. Vater ist stark
und Mutter eine Schönheit.
Wir könnten ein Wiegenlied von Gershwin sein.
Was soll ich mit diesem Kummer
Wo führe ich den Kummer hin
Wo soll er sitzen, wenn er kommt
Was geb ich ihm zu essen
VERSschmuggel, hebräisch, deutsch, 2015