Karen Alkalay-Gut 

auf Lyrikline: 8 Gedichte übersetzt

aus: hebräisch nach: englisch



חֲגִיגַת שָׁבוּעוֹת בָּקִבּוּץ

hebräisch | Sabina Messeg

וְאַחַר כָּךְ   הָלַכְנוּ  חֲבוּקִים

כֵּן ,  הָיָה שֶׁלֶף

וְהָיָה  תֵּל

          שֶׁל אִישׁ וְאִשָּׁה לִבְנֵי שֵׂעָר
          הוֹלְכִים חֲבוּקִים בַּשָּׂדֶה  וְשָׁרִים

כָּל  אֶחָד   שִׁיר  אַחֵר

© Sabina Messeg
Audio production: Amir Or, 2013

First fruit celebration in the kibbutz


   And afterwords we walked hand in hand
in the fields…
 yes, they were golden ,
and yes, there was a  beautiful ruin
in the strange   picture
of a white-haired couple
 strolling embraced in the field, singing
each  a   different   song

Translation by Karen ALKALAY

מַעְיָן מִרְיָם (עין כרם /ירושלים)

hebräisch | Sabina Messeg

  לְיַד הַמַּעְיָן הַזֶּה
שֶׁבּוֹ הַכֹּמֶר טִיחוֹן
 מָצָא, לְאוֹר הַנֵּר,
 אֶת הָאֱמֶת

וְלָהּ הֵקִים מִנְזָר חוֹבֵק הָרִים –

 שָׁרִים כָּעֵת הַחֲסִידִים
 בְּמֵאוֹתיהַם :
"כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"

 וּפַעֲמוֹן קוֹרֵא בְּקוֹל גָּדוֹל :
לִטְבֹּל לִטְבֹּל  לִטְבֹּל  לִטְבֹּל...

 כִּכָּר קְטַנָּה שֶׁל "כְּפַר הָאֱלֹהִים",
 מוֹנְטָנָה,  בֵּית הַכֶּרֶם,
רַאְס אַ'רַאב

 כֻּלָּם צוֹבְאִים עָלַיִךְ ,
 כֻּלָּם צוֹבְעִים אוֹתָךְ  בַּזֶּפֶת הַחַמָּה,
 כְּמָרִים וַחֲסִידִים עוֹשִׂים
 אוֹתוֹ שָׁחֹר
 עַל רָחֲבָה מֵאֶבֶן בְּהִירָה ,
לְיַד זַרְזִיף
שֶׁהַסִּפּוּר כֻּלּוֹ גָּדוֹל עָלָיו כָּל- כָּךְ
שֶׁהוּא  מוֹסִיף אֶת אִוְשָׁתוֹ עַל כָּל הַהֲמֻלָּה

 בְּעֶצֶם, הוּא נִזְכַּר, תָּמִיד הָיוּ בָּאִים
 בִּלְבָבוֹת מְלֵאִים וּבְכֵלִים רֵיקִים

 אֶת אֵלֶּה הֵם רוֹקְנוּ,  אֶת אֵלֶּה הֵם מִלְּאוּ –
         כְּמוֹ נָפַל דָּבָר

 אַךְ מַה יָּכֹל הָיָה לִפֹּל  פֹּה  
מִלְּבַד טיפּוֹת
     עַל פנֵי קַרקַע   

מָה עוֹד היָהּ ?

אֲנִי וּבֶן שִׂיחִי הָעֲרָבִי
(אֲשֶׁר יָרַד מִבֵּית הַסֵּפֶר לִרְפוּאָה  
לִקְנוֹת לַחֲמוֹ  בַּכְּפָר )
 צוֹפִים בְּכָל, יוֹשְׁבִים עַל הַגָּדֵר
      ( כְּמוֹ הַשּׁוֹטֵר )
וּמְעִיפִים מִלִּים קַלּוֹת כְּמוֹ מַיִם

 עַל עִנְיָנִים כְּבֵדִים

 אֲ דָ מָ ה.

*נכתב בעין כרם ביום בו הסתיימה מלחמת המפרץ הראשונה ובדיוק נערכה תהלוכה של המנזר הרוסי, ובדיוק מאות חסידים באו לשאוב מים למצות

© Sabina Messeg
Audio production: Amir Or, 2013

Mary’s well, Ein-Kerem, Jerusalem


Here , at this fountain
Where a Russian monk
Finally found Truth
By candle-light

And in Her honor raise
A mountain-embracing monastery,

Hassids are now chanting
Of “His eternal grace”

While tolling bells baptize you
In their pools of sound. . .

O tiny,  sunny  square of this “Town of God”,
“Montana” , “Bait-Hakerem” ,
“ Ras-a-Rab”*

they are all gathered here
arriving in their hosts
to stain you with hot tar

hassids and monks form
the same black
on clear judean stone

nearby a trickle
so small for this big tide
it barely yields its murmur
to the din –
amussed to tears

and he remembers that, in fact,
They always used to come
With empty vessels
And with brimming hearts

Filling the first
And emptying the last

Then stepping back
As if something of weight
Has come to pass

But what could have befallen in this place
Save drops of water on dry land,
What else?

Me and my Arab friend
(who strolled over from the medical school
for bread from the village store)
watch the whole scene
sitting on the fence
(along with the policeman)
and fling about light words
smooth as water
on matters heavy

*different names of the village in different  cultures

Translation by Karen ALKALAY


hebräisch | Sabina Messeg

 שֶׁסֻּקְּלוּ לִמְשׂוּכָה
 רְגָבִים שֶׁתֻּחֲמוּ- תֻּחֲחוּ  לְשָׂדֶה  ,

עֵצִים שֶׁנִטְעוּ- נִנְעֲצוּ
 לְשַׂרְטֵט אֶת
           מַפַּת הֱיוֹתִי   כָּאן
עַל אֲדָמָה

 מִתַּחַת לְשָׁמַיִם מִשְׁתַּנִּים,

הַמַּבְשִׁילִים בְּשֶׁקֶט
    תַּחַת מַבָּטִי ,

שֶׁיָּכֹל   לִמְשֹׁחַ    מְלָכִים
אֲבָל מַרְשֶׁה לִי
            לִטְבֹּל   בּוֹ  לֶחֶם
 שָׁחֹור,  בָּצָל  לָבָן מַבְכִּיא

© Sabina Messeg
Audio production: Amir Or, 2013

Clil -- Elementary facts about a farm in Galilee


bone-white boulders
heaped  into

Clumps of earth plowed
to allow

plants pinned-down
To delineate
The map of   my being

upon firm earth
under unstable skies

And the olives
Rippening patiently              
beneath the silver leaves
in    sun
in  rain
      infront of  my eyes

 The oil
That might anoint   a king
But lets me
                  Dip  in it
 black bread

White onion cousing tears

Translation by Karen ALKALAY

אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים (כנרת)

hebräisch | Sabina Messeg

   אִם  נָכוֹן   שֶׁאֲגַמִּים   מִיזְדַקְנִים  --
לֹא רוֹאִים  עָלַיִךְ,
                   שָׁמַיִם נְמוּכִים שֶׁלִּי , אֵינְסוֹף קטַן ,
עַיִן צְלוּלָה   שֶׁל   צַד-שֵׁנִי-שֶׁל-הָעוֹלָם
הַבֹּץ   הַשָּׁחֹר
בּוֹ  יָשֵׁן
הַבּוּרִי .

    אִם נָכוֹן שֶׁאֲגַמִּים מִיזְדַקְנִים
וְאַתְּ "תּוֹפָעָה צְעִירָה יַחֲסִית עִם תַּהֲלִיךְ בְּלָיָה מוּאָץ "
כְּמוֹ שֶׁקָּרָאתִי
    בְּ"כָל אֶרֶץ נַפְתָּלִי"

--   אֲנִי  אֶחְפֹּר  לָךְ  מֵחָדָשׁ  אֶת   יָם הַחוּלָה  !
שֶׁיְּסַנֵּן שׁוּב אֶת הַמַּיִם  כְּמוֹ כִּלְיָה,
   אֲנִי אֶסְתֹּם אֶת  
                   הַמּוֹבִיל !
אֶפְתַּח אֶת

    אָשִׁיב   לָךְ   אֶת    מֶלַח הַמַּיִם.  

*הכוונה לנביעות המלוחות שמימיהן מוצאים מהכנרת אל "המוביל המלוח"

© Sabina Messeg
Audio production: Amir Or, 2013

If it’s true that lakes also age (lake kinneret,sea-of-galilee)


If it’s true that   lakes  also age,
It does not show on you;
Low skies    of mine,
tiny    infinity,
Bright    eye  of the underside of the universe,
Black mud
where the black-mullet

if it’s true that a lake   can get   old
and that you are “a relatively young  phenomenon
with an accelerated process of  deterioration”
as I have read in
                 “All the land of Naphtali”

Then I will
          hollow out
the Hula Sea
(to strain again the Jordan like a kidney)

I’ll block up the
                       national conduit!
impede  the colossal
Un-cork the  inner
                                  gushers   …

re-establish the

*There are salty  springs in the sea-of-galilee which are pumped out of the lake, to keep it's water potable.

Translation by Karen ALKALAY

פרספונה עכשיו יודעת Now Persephone Knows

hebräisch | Yael Globerman

אַתְּ עַכְשָׁו יוֹדַעַת:
הַגּוּף לְחוּד וְהָאַהֲבָה לְחוּד.
מֵאָחוֹר אָדָם
גּוֹסֵס בִּיְשִׁיבָה בְּתּוֹךְ פִּגּוּם מַתֶּכֶת.
אַתְּ יוֹצֵאת אֶל הָרְחוֹב הַמּוּאָר.

אֵיזֶה טֵרוּף,
הַתֹּם שֶׁל חַיִּים בְּתוֹךְ הַגּוּף,
סוֹמֶכֶת עַל הַעוֹר,
הָאֲחִיזָה הַשַּׁאֲנַּנָה בְּאֵיבָרִים                             
שֶׁכָּל הַזְּמַן הוֹלְכִים וּמִתְקַלְקְלִים,
מַרְקִיבִים כְּפִי שֶׁיַּרְקִיבוּ בַּקֶּבֶר
אֲבָל יוֹתֵר לְאַט  

אֲהוּבִי, הַנְּשָׁמָה
מְאִטָּה אֶת הַתַּהֲלִיךְ
לֹא יוֹתֵר

© Yael Globerman
Audio production: Helicon, 2011

Now you know


Now you know:
The body is one thing and love is another.
Behind, a man dies sitting upright
Enclosed in metal scaffolding.
You go out to the lighted street.

Insane, this innocence           
Of life inside the body, counting on skin,
Stubbornly clinging to limbs             
That just keep breaking down,            
Rotting the way they will in the grave
Only more slowly

My love, the soul
Slows the process
No more
Than a refrigerator

Translated by Karen Alkalay-Gut


hebräisch | Yael Globerman

בִּשְׂדֵרוֹת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, פַּרְטִיזָנִים זְקֵנִים
נְעוּצִים עַל סַפְסָלִים כְּמוֹ נֵרוֹת עֲקֻמִּים              
דּוֹעֲכִים בִּזְרוֹעוֹת נְעָרוֹת פִילִיפִּינִיּוֹת,
מְסַפְּרִים לָהֶן בְּפּוֹלָנִית דְּבָרִים
שֶלֹּא סִפְּרוּ חַיִּים שְׁלֵמִים לַיְלָדִים.                           

בְּמֶרְחַק שְׁנֵי רְחוֹבוֹת מִכָּאן, אָבִי
שׁוֹתֵק בַּבַּית בֵּין תְּמוּנוֹת אִמִּי.
שְׁתִיקָתוֹ מִתְעַבָּה כְּמוֹ זְכוּכִית בַּקְבּוּק
שֶהַזְּמַן פָּקַּק. אִם תִּשָׁבֵר, יִשָׁבֵר אִתָּהּ.

בְּעוֹד עֶשֶׂר שָׁנִים תַּעֲבוֹר פֹּה רַכֶּבֶת קַּלָּה.
פַּסֵּי בַּרְזֶל יָנוּחוּ לְאֹרֶךְ הַשְּׂדֵרָה
כְּמוֹ שׁוּרַת הֲלִיכוֹנִים שֶׁנִשְׁמְטוּ לַדֶּשֶׁא הֶחָדָשׁ.
אֲנִי פּוֹסַעַת בַּקַּו הַמְּרֻסָּק
קְרָקוֹב-תֵּל אָבִיב-מַנִילָה.

מַשֶּׁהוּ חָזָק מִגַּעְגּוּעַ אוֹחֵז בִּי, מַסִּיעַ אֶת רַגְלַי
אֶל סַפְסָל הַעֵץ כְּמוֹ אֶל מַעְבֹּרֶת:
אִישׁ זָקֵּן מְדַבֵּר, אִשָּׁה יָפָה קְרוֹבָה.                                 
אֲנִי בָּאָה, מִתְיַשֶּׁבֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם כְּמוֹ יַלְדָּה.                                

הוּא מְסַפֵּר. הִיא מְרִימָה אֵלַי עֵינַיִם.
אֲנִי מְבִינָה אֶת הַמִּלִּים שֶׁלוֹ.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהַרִיחַ אֶת שְׂעָרָהּ.
מֶרְחַקִּים, שֶׁפַּעַם חָשַׁבְתִּי לַחֲצוֹת
מֻחְלָטִים עַכְשָׁו:  
שְׁלֹשָׁה זָרִים יוֹשְׁבִים עַל סַפְסָל
כְּמוֹ בְּתַחֲנָה. הַשְּׂדֵרָה דּוֹהֶרֶת עַל פָּנֵינוּ
עוֹזֶבֶת, כָּמוֹנוּ, בְּלִי לָזוּז.

© Yael Globerman
Audio production: Helicon, 2011

The Boulevard


On King David Boulevard, old partisans
Are glued to the benches like bent candles,                                              
Fading away in the arms of Philippino girls,                                        
Telling them in Polish things
That they never told the kids.
In ten years the cable train will pass through here.                            
Iron rails will rest along the length of the avenue
Like a row of walkers fallen to the new grass.
I walk that broken line                                                                   
Krakow-Tel Aviv-Manila.

Two blocks from here, my father
Is silent amid pictures of my mother.
His silence thickens like the glass of bottle
Corked by time. If it breaks, he breaks.

Something stronger than longing grabs me,
Conducts my feet to the wooden bench
As if toward a ferry:
An old man speaking, a beautiful woman folding her arms.
I come and sit between them like a child.

He speaks.  She looks at me.
I can hear his story. I can smell her hair.
Distances I once thought I would cross
Are now absolute: three strangers sit on a bench
As if in a station. The boulevard rushes past us
Leaving, as we do, without moving.

Translated by Karen Alkalay-Gut

חילול, השם

hebräisch | Yael Globerman

לַנַּעֲרָה שֶמֻּטֶּלֶת כָרֶגַע עַל גַּבָּהּ              
לֹא אִכְפַּת אִם קוֹרְאִים לְמַה שֶׁקוֹרֶה לָהּ
שׁוֹאָה, זְוָעָה, סוֹף הָעוֹלָם אוֹ  אֹנֶס
יוֹתֵר מִשֶׁאִכְפַּת לָהּ אֵיךְ קוֹרְאִים
לַחַיָּל, שֶׁמְחַסֵּל אוֹתָהּ כְּמוֹ מָנָה שֶׁל עוֹף

לַבֹּץ, שֶבּוֹ כְּתֵפֶיהָ נִקְבָּרוֹת בַּהֲטָחוֹת קְצוּבוֹת                      
קָרְאוּ פַּעַם אֲדָמָה קָרְאוּ מוֹלֶדֶת
לָאֲדִישׁוּת הַֹשְטוּחָה מֵעַל עֵינֶיהָ הַלְּטוּשוֹת קָרְאוּ ֹשָמַיִם
וְהַשְּמוּעָה אָמְרָה
שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלֹהִים

מִי שֶׁיּוֹשֵׁב עַל גֶּדֶר הַתַּיִל שֶל זְוָעָה אַחֶרֶת
וּמִתְדַיֵּן תַּחַת אֵיזֶה שֵׁם רָאוּי לוֹ לְמַיֵּן
אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
שֶׁמִתְרַחֵשׁ, כָּרֶגַע,
עוֹמֵד בְּמַעְגַּל הַחַיָּלִים הַצּוֹחֲקִים
וּמְקַטְלֵג זְוָעוֹת.

שְֹרֵפָה, זָרִים, שְֹרֵפָה.
הַנַּעֲרָה בּוֹעֶרֶת.
גַּם אִם תָּקוּם, כְּמוֹ אִמִּי הִיא תִּשָׁאֵר שׁוֹכֶבֶת
הַרְבֵּה שָׁנִים. בַּמִּטְבָּח הַמּוּאָר
תִּשְׁלַח אֶל בְּנָהּ זְרוֹעוֹת שֶׁמְּכֻסּוֹת
בְּצַלְּקוֹת טִגּוּן וְהִתְאַבְּדוּת.

© Yael Globerman
Audio production: Helicon, 2011

The proper name for horror


“Fire, Brothers, Fire!”                        
                                     H.N. Bialik, “The Village is Burning”

The girl thrown down on her back right now           
doesn’t care what you call the thing
that is happening to her:
horror, holocaust, the end of the world or rape
any more than she cares
what the name is of the soldier
who is finishing her off like a leg of lamb.

The mud her shoulders are being buried in
with rhythmic thrusts
was once called land, was once called homeland.
The blank indifference stretched above her open eyes                       
was once called sky, and rumor had it
there was a god up there.

Those who sit on the barbed wire fence of another horror
reviewing names that might fit this thing
that is going on right now,
stand right there in the circle of laughing soldiers,
cataloging horrors.  

Fire, strangers, fire. The girl is burning.
Even if she does get up, like my mother                      
she‘ll still be lying down for years.  
In her well-lit kitchen she will hold out to her son
arms covered with the scars
of frying pans and suicide.

Translated by Karen Alkalay-Gut


hebräisch | Yael Globerman

אַתָּה בָּא בַּלַּיְלָה
עוֹלֶה אֵלַי לָרֶגֶל הָאֲרֻכָּה, עוֹלֶה
כְּמוֹ עַל הָאִשָּׁה לִפְנֵי הָרִאשׁוֹנָה, זֹאת
שֶׁאִלּוּ נִשְׁאֲרָה אִתְּךָ, אַתָּה נִשְׁבָּע, הָיִיתָ חַי
עָמֹק בְּגַן הָעֵדֶן.                                   

אֲנִי לֹא עֶצֶם מֵעַצְמוֹתֶיךָ, אֲנִי קְרוּצָה
מִן הַנָּחָש, מִן הַתַּפּוּחַ,
לא מִן הַצֵּלָע שֶׁלְךָ
הַפְּשׁוּטָה, הַמִּסְתַּיֶּדֶת עִם הַזְּמַן,
נִסְמֶכֶת בְּרַכּוּת אֶל קִיר הַבַּיִת, עוֹגֶנֶת בַּכֻּרְסָה.
יְרֵכַי הֵן לַהֲבֵי הַמִּסְפָּרַיִם שֶׁגּוֹזְרִים
חַיֵּי אִשָּׁה אַחֶרֶת לִגְזָרִים וּבְאוֹתָה אִבְחָה
מְנַתְּקִים אוֹתִי מִן הַשֶּׁקֶט שֶׁבַּחֶדֶר. אֲנִי בּוֹחֶרֶת                 
לְהָרַע לָהּ. כָּל מְאַהֶבֶת הִיא לִילִית.

וְשׁוּב אֲנִי לְבַד. בִּכְיוֹ הָרַךְ שֶׁל בְּנִי
עוֹבֵר בְּשֶׁקֶט בַּחֲלוֹם
כְּמוֹ רִיקְשָׁה מְלֵאָה חָלָב.
אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת לְשֶׁקֶט מֻחְלָט.
מִי הָאִשָּׁה הַזּאֹת, שׁוֹכֶבֶת בִּבְגָדֶיהָ
קָרוֹב מְאֹד לַקִּיר                                     
בִּרְחוֹב הַמִּטָּה הַזּוּגִית.

בְּכָל מְשֻׁלָּשׁ יֵשׁ צֵלָע אַחַת
מַכְאִיבָה, שֶׁמִּזְדַּקֶּרֶת, חוֹתֶכֶת אֶת הָרֵאָה
כְּשֶׁהַשְּׁנַיִם מִתְנַשְּׁמִים.
עֲלֵי הַתּוֹאֲנָה נוֹשְׁרִים
מִן הַגּוּף הָעֵירֹם.

© Yael Globerman
Audio production: Helicon, 2011



You come at night
making the long pilgrimage up my stairs     
climbing as if upon an earlier woman,                        
the one that came before the very first wife;                 
Had she stayed with you, you swear, you’d still be
deep in paradise.

I am not bone of your bone, am formed
from the snake, the apple,
Not your simple rib, gently calcified by time,
leaning against the wall of home,
anchored in the armchair.

My thighs are scissors shredding
another woman’s life and with the same stroke
cutting me off from the quiet in the room.  
I choose to harm her.  Every lover is Lilith.

Then I’m alone again. My son’s faint weeping
passes softly in a dream
like a rickshaw filled with milk.
I wake to total silence.
Who is that woman, lying in her clothes
very close to the wall
in the street of a double bed.

In every triangle there is one rib
jutting out, cutting the lungs
while the other two pant.
Excuses fall from the naked body.

Translated by Karen Alkalay-Gut