Colette Salem 
ÜbersetzerIn

auf Lyrikline: 5 Gedichte übersetzt

aus: hebräisch nach: französisch

Original

Übersetzung

אבולוציה

hebräisch | Anat Zecharia

דַּוְקָא הָיְתָה אֶבוֹלוּצְיָה
הַבֵּיצָה קָדְמָה לַתַּרְנְגֹלֶת
הַתַּרְנְגֹלֶת הִיא דַּרְכָּהּ הַמְּתֻחְכֶּמֶת
שֶׁל הַבֵּיצָה לְיַצֵּר עוֹד בֵּיצָה.
וּלְפָחוֹת עוֹד אֶלֶף שִׁנּוּיִים קְטַנִּים קָרוּ
עַד שֶׁנּוֹצַר הַתָּא הָרִאשׁוֹן,
וְעוֹד אֶלֶף-אַלְפַּיִם שִׁנּוּיִים עַד שֶׁנּוֹצַר מֵהַתָּא הַבּוֹדֵד
דָּג פָּשׁוּט, וְעוֹד
מוּטַצְיוֹת קְטַנּוֹת וּמִקְרִיּוֹת
עַד הַצְּפַרְדֵּעַ.
וְאֶלֶף לַלְּטָאָה,  וְאֶלֶף לִכְנַף הַצִּפּוֹר
וְעוֹד אֶלֶף לַיְּכֹלֶת שֶׁל הַצִּפּוֹר לָעוּף,
וְאֶלֶף שִׁנּוּיִים קְטַנִּים עַד שֶׁנּוֹצַר
לֵב אָדָם,  וְאֶלֶף לָעֵינַיִם,
וְאֶלֶף לָעוֹר וְאֶלֶף לַכָּבֵד וְעוֹד
אֶלֶף אַלְפַּיִם לַמֹּחַ
לַנֶּפֶשׁ לַמַּחְשָׁבָה לַחֲלוֹם.
הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַקִּיּוּם:
בְּצִדָּהּ הָאֶחָד דָּג פָּשׁוּט,
בְּרֹאשָׁהּ הָאָדָם הַזָּקוּף עִם סַכִּין.     
וּבַתָּוֶךְ כָּל הָעֲלִילָה כֻּלָּהּ.
וְהָאָרֶץ נָעָה בִּמְהִירוּת שֶׁל כְּמֵאָה
אֶלֶף קִילוֹמֶטְרִים לְשָׁעָה בְּמַסָּעָהּ סְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ
בְּלִי שֶׁנַּרְגִּישׁ.
הַזְּבוּב שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּים
מַפְעִיל עָלֵינוּ בַּחֲזָרָה אֶת אוֹתוֹ הַכֹּחַ
וְאִם מַחְזִיקִים מַסְפִּיק זְמַן מַעֲמָד
הַכֹּל חוֹזֵר.
וְהַיָּרֵחַ מִצְטַמֵּק וּמִתְרַחֵק אֲבָל
הַשֶּׁמֶשׁ מֻשְׁלֶמֶת
מַפְלִיאָה לְאֹרֶךְ זְמַן
וְיוֹם בָּא
וְיָבוֹא בְּעִקְבוֹת מִשְׁנֵהוּ,
הוֹלֵךְ וְשׁוֹקֵעַ מַטָּה,
נִרְאֶה וְנִשְׁכָּח.
כָּךְ מִתְאַדּוֹת הַטָּעֻיּוֹת הַכִּימִיּוֹת שֶׁל אֱלֹהִים
וְהַשְּׁקָרִים הַמְּלֻכְלָכִים שֶׁל כֻּלָּנוּ
שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן, פֶּסֶל הַחֵרוּת, דָכָאוּ,
הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת
חִטָּה וּמוֹץ
אָטוֹם תְּמוּרַת שָׁלוֹם.
מִלְחָמָה וּרְצִיחוֹת פְּרָטִיּוֹת
סַלְמוֹן נוֹרְבֶגִי, חֲזֵה עוֹף, יֶרֶךְ חֲזִיר
רֹאשׁ וּכְתֵפַיִם קָדִימָה.
אֲנַחְנוּ חוֹגְגִים וּמַמְחִיזִים
מִתְחַשֵּׁק לִחְיוֹת.    

© Anat Zecharia
Audio production: Haus für Poesie, 2017

Evolution

französisch

Mais bien sûr qu’il y eut évolution
L’oeuf précéda la poule
La poule fut le moyen malin
Pour l’oeuf de créer un autre oeuf.
Mille autres petits changements eurent lieu
Jusqu’à la création de la première cellule,
Mille-deux mille autres de la cellule
Au simple poisson, puis vinrent
Des petites mutations de hasard
Jusqu’à la grenouille.
Mille encore pour le lézard, et mille pour l’aile de l’oiseau
Mille encore pour que l’oiseau puisse voler,
Et mille petits changements jusqu’à que soit créé
Le coeur de l’homme, mille pour les yeux,
Mille pour la peau mille pour le foie et
Mille deux mille pour le cerveau
L’esprit la pensée le rêve.
La longue chaîne de l’existence :
D’un côté le simple poisson
Et au sommet l’homo erectus au couteau.
Entre les deux, l’intégralité de l’intrigue.
Et la terre se déplace autour du soleil à la vitesse de
Cent mille kilomètres heure
Sans même qu’on le ressente.
La mouche que nous frappons
Exerce sur nous la même force.
Et si l’on tient le coup assez longtemps
Tout recommence.
La lune rétrécit et gonfle mais
Le soleil dans sa perfection
Emerveille au fil du temps
Le jour se lève
Et se lèvera à la suite d’un autre,
Se lève et décline,
Visible et oublié.
Ainsi s’évaporent les erreurs chimiques de Dieu
Et nos sales mensonges à nous tous
Arc de Triomphe, Statue de la Liberté, Dachau,
Arbeit macht frei
Le grain de l’ivraie
L’atome contre la paix.
La guerre et les meurtres privés,
Saumon de Norvège, émincé de poulet, jambonneau,
Tête et épaules en avant
On fait la fête en comédies musicales
On a envie de vivre.

Traduction: Colette Salem

נקרע

hebräisch | Tal Nitzán

בַּלַּיְלָה בָּא אֵלַי
הַנַּעַר מֵהָאוֹטוֹבּוּס הַמְּפֻיָּח.
נִקְרָע מִמֶּנִּי שׁוּב וְשׁוּב
כְּשֶׁיָּדָיו נִקְרָעוֹת מִמֶּנּוּ, וְרַגְלָיו,
וַאֲנִי אִמּוֹ.
מִלָּה מְהִירָה
           אִמָּא,
אוּלַי נִפְסְקָה בְּפִיו
כְּשֶׁנִּבְלַע בְּתוֹךְ הָאֵשׁ.
כָּל הַלַּיְלָה אֲנִי מְנַסָּה לְהָשִׁיב אוֹתוֹ
לְיַלְדוּתוֹ אֲשֶׁר יָדְעָה
לְהִתְנַחֵם בִּנְּשִׁיקוֹתַי
עַל כָּל מַכָּה וְחַבָּלָה.
בַּבֹּקֶר צִפּוֹר הָרַדְיוֹ
עוֹלָה מִמְּכוֹנִית לְחַלּוֹנִי
לְצָוֵחַ נָקָם וְשִׁלֵּם:
יָרוּ אוֹ לֹא יָרוּ,
פָּגָז אוֹ לֹא פָּגָז,
לַמִּטְבָּח אוֹ לְקִיטוֹן הַשֵּׁנָה,
עַל שִׁלֵּשִׁים אוֹ גַּם עַל רִבֵּעִים,
שְׁנֵי יְלָדִים (מַה הֵם עָשׂוּ שָׁם בִּכְלָל)
אוֹ רַק אִשָּׁה הָרָה,
זָקֵן חֵרֵשׁ אוֹ קַלְגַּס סוּמָא –
קוּמִי צְאִי
מִבַּלָּהָה לְבַלָּהָה.

© Tal Nitzán
aus: An Ordinary Evening
Am oved, 2006
Audio production: Helicon, 2010

Arraché

französisch

A la nuit il vient vers moi,
le garçon de l’autobus calciné.
arraché, il m’est arraché,
comme lui sont arrachées ses mains et ses jambes,
et je suis sa mère.
Un mot bref
       mère,
peut-être arrêté dans sa bouche
quand le feu l’avala.
Toute la nuit j’essaie de le ramener
à son enfance qui trouvait
consolation dans mes baisers
de tous ses bleus, de toutes ses meurtrissures.
Au matin l’oiseau radio
vole d’une voiture à ma fenêtre
criant vengeance :
ils ont tiré ou pas,
un obus ou non,
sur la cuisine ou sur la chambre à coucher,
troisième génération ou quatrième,
deux enfants (enfin qu’est-ce qu’ils faisaient là-bas)
ou juste une femme enceinte,
un vieil homme sourd ou un conquérant aveugle -
lève-toi, passe donc
de cauchemar en cauchemar.

Traduction: Colette Salem

חסד

hebräisch | Tal Nitzán

אֶת עֶלְבּוֹן רַעֲבוֹנוֹ שֶׁל הֶעָנִי לֹא תְּפַיֵּס
וְאֶת תְּשׁוּקַת הַנּוֹקֵם הַיּוֹקֶדֶת לֹא תְּשַׁכֵּךְ
וְעַל הַבַּיִת הַמִּתְנַתֵּץ בְּגוּפְךָ לֹא תָּגֵן  
וְאֶת עֶגְלַת הַתִּינֹקֶת הָעוֹלָה בִּסְעָרָה
לֹא תִּבְלֹם וְתוֹרִיד אַרְצָה בְּרֹךְ
וְאֶת מֶמְשֶׁלֶת הָרֶשַׁע לֹא אַתָּה תְּכַלֶּה מִן הָאָרֶץ

עֲשֵׂה אֵפוֹא לְבֵיתְךָ

לֵךְ אֶל אוֹהֲבְךָ
אֶל יְחִידְךָ
אֶל הַתְּחִנָּה הַצְּהֻבָּה בַּחֲרַכֵּי עֵינָיו
וּכְבשׁ אֶת פָּנֶיךָ בְּפַרְוָתוֹ.

לִטּוּף אֶחָד
לְחָתוּל אֶחָד
בָּעוֹלָם.

© Tal Nitzán
aus: An Ordinary Evening
Am oved, 2006
Audio production: Helicon, 2010

Grâce

französisch

Tu n’apaiseras pas l’humiliation du pauvre affam
et tu n’éteindras pas la soif brûlante de revanche
ni ne protégeras de ton corps
la maison qu’on démolit
et le landau de la petite fille montant au ciel en tempête
tu ne le saisiras ni ne le reposeras doucement à terre –  
tu n’extirperas pas le règne du Malin.

Retourne donc chez toi

va vers ton compagnon, ton unique,
celui que tu aimes, *
vers la supplique jaune de ses yeux fendus
et enfouis ton visage dans sa fourrure.

Une caresse
au chat unique
au monde.



* Cf. Genèse 22, 2 : « Ton fils, ton fils unique, celui que tu aimes – Isaac ».

Traduction: Colette Salem

השפה אומרת

hebräisch | Amir Or

הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: לִפְנֵי הַשָּׂפָה
עוֹמֶדֶת שָׂפָה. שָׂפָה הִיא עֲקֵבוֹת
עֲקֻבִּים מִשָּם.
הַשָּפָה אוֹמֶרֶת: שְׁמַע עַכְשָׁו.
אַתָּה מַקְשִׁיב: הָיָה פֹּה
הֵד.

קַח אֶת הַשְׁתִיקָה וְנַסֵּה לִשְׁתּוֹק.
קַח אֶת הַמִּלִּים וְנַסֵּה לְדַבֵּר;
מֵעֵבֶר לַשָׂפָה הַשָׂפָה הִיא פֶּצַע
שֶׁמִּמֶּנּוּ נִגָּר וְנִגָּר הָעוֹלָם.
הַשָּׂפָה אוֹמֶרֶת: יֵשׁ, אֵין, יֵשׁ
אֵין. הַשָׂפָה אוֹמֶרֶת: בּוֹא נְדַבֵּר אוֹתְךָ,
בּוֹא נְמַשֵׁשׁ אוֹתְךָ, בּוֹא תַּגִּיד
שֶׁאָמַרְתָּ.

© Amir Or
Audio production: 2010 Literaturwerkstatt Berlin

Le Langage Dit

französisch

Le langage dit :  avant le langage
se tient un langage.  Le langage est des traces
tachées de là-bas.
Le langage dit :  écoute maintenant.
Tu écoutes :  ici fut
           l’écho.

Prend le silence et essaie d’être silencieux.
Prend les mots et essaie de parler :
au-delà le langage, le langage est une blessure
de laquelle le monde coule et coule.
Le langage dit :  est, n’est pas, est,
n’est pas.  Le langage dit :  Je.
Le langage dit :  allons, parlons toi,
manoeuvrons toi ;  allons, disons
tu as dit—


Traduction: Christoph Lamiot

LA LANGUE DIT

La langue dit :
avant la langue
se place une langue. La langue est trace
traquée de là-bas.
La langue dit : écoute à présent.
Tu prêtes l'oreille : c'était l'écho.
Prends le silence et tâche de le garder.
Prends les mots et tâche de parler ;
au-delà de la langue la langue est plaie
d'où coule et coule l'univers.
La langue dit : il y a. Il n'y a pas. Présence.
Absence. La langue dit : je.
La langue dit : viens on va t'articuler,
te palper, viens dire
que tu as dit.
 

Traduction: Colette Salem

Traduction: Christoph Lamiot

Traduction: Colette Salem

בימי כּוֹלֵרה

hebräisch | Tal Nitzán

פָּנֵינוּ זֶה לְזֶה,
גַּבֵּנוּ לְפֻרְעָנֻיּוֹת הָעוֹלָם.
מֵאֲחוֹרֵי הָעֵינַיִם
וְהַוִּילוֹנוֹת הָעֲצוּמִים,
בְּבַת אַחַת
שָׁרָב וּמִלְחָמָה.
הַשָּׁרָב יָפוּג רִאשׁוֹן,
רוּחַ קְלוּשָׁה
לֹא תָּשִׁיב אֶת
הַנְּעָרִים הַיְּרוּיִים,
לֹא תַּצֵן
אֶת חֲרוֹן הַחַיִּים.
הַבְּעֵרָה
גַּם אִם תִּתְמַהְמֵהַּ בּוֹא תָּבוֹא,
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ וכו',
גַּם יָדֵינוּ שֶׁלָּנוּ אָרְכָּן
יָפֶה רַק לְגֵוֵנוּ:
אֲנַחְנוּ הָמוֹן קָטָן מוּסָת
לְהִלָּפֵת לְהִתְנַשֵׁך
לְהִתְבַּצֵּר בַּמִּטָּה
שָׁעָה שֶׁבָּאוּזוֹן מֵעָלֵינוּ
מִתְרַחֵב חִיּוּךְ לַעֲגָנִי.

aus: Domestica
Am oved, 2002
Audio production: Helicon, 2010

Au temps du choléra

französisch

Nous sommes face à face,
dos tourné aux malheurs du monde.
Derrière nos yeux et nos rideaux clos
d’un coup la vague de chaleur
et la guerre déferlent.
C’est la chaleur qui s’apaisera en premier,
un vent léger
ne ramènera pas
les adolescents abattus,
ni ne rafraîchira
le courroux des vivants.
Même s’il tarde,
le feu viendra,
des torrents d’eau ne sauraient éteindre, etc. *
Nos mains, elles aussi,
n’atteignent que nos corps :
nous sommes une petite foule
poussée à mordre, à agripper,
à nous barricader au lit
alors que dans l’ozone sur nos têtes
un sourire moqueur s’élargit.



*Cantiques des cantiques 8, 7 : « Des torrents d’eau ne sauraient éteindre l’amour, des fleuves ne sauraient le noyer. »

Traduction: Colette Salem