Lydia Böhmer
الألمانية
הַטָּוָס
תִּרְאוּ אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ, הַיָּהִיר הַמַּרְהִיב הַזֶּה
שֶׁהֶעֱדִיף אֶת הַיֹפִי עַל פְּנֵי הַמָּעוֹף
אֵיךְ הוּא מִתְקָרֵב לְאַט
בְּמֵיטַב כְּזָבוֹ,
זְנָבוֹ הַפָּרוּשׂ מְאַוְשֵש וּמַרְטִיט
אֶת מְנִיפַת הָעֵינַיִם
וּמֵאָה רַקְדָנִיוֹת פְלָמֶנְקוֹ מִתְגָּרוֹת פִּתְאוֹם מִקְּפָלֶיהָ
בְּעֵינֵי מַאנְדָלָה סְגֻלּוֹת.
מִתּוֹךְ כָּל הַטּוּרְקִיז
תִּרְאוּ אֵיךְ הוּא פּוֹסֵעַ
אֵיךְ הוּא נוֹשֵׂא אֶת כִּתְרוֹ,
זֶה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִפְנָה מַבָּטוֹ לַחֲזוֹת
בְּמוֹ יָפְיוֹ
מִתְקָרֵב עַכְשָׁו אֵלֵינוּ,
רֹאשׁוֹ הַקָּטָן
נָעוּץ כַּאֲגוּדָל בְּמֶרְכָּז הַפְּרִישָׂה.
הַיָּהִיר הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא
תַּרְנְגֹלֶת מְמֻלֵּאת בִּיבָבָה,
הָסִיטוּ מַבַּטְכֶם וְהַקְשִיבוּ לְקוֹלוֹ:
מַשֶּׁהוּ סָפֵק חָתוּל סָפֵק אֹחַ
מַסְגִּיר אֶת הַצַּעַר שֶבְּלֵב הַיֹּפִי,
אֶת עוֹף הַחֻלִּין שֶׁמִּתַּחַת לַנּוֹצוֹת.
الإنتاج المسموع: 2005 M. Mechner, literaturWERKstatt berlin
Der Pfau
Seht, wie er schreitet, der Eitle, der Prächtige, er,
der die Schönheit dem Fliegen vorzog,
wie er langsam naht
mit seiner besten Lüge angetan.
Sein entfalteter Schwanz raschelt, lässt
den Augenfächer zittern
und hundert Flamenco-Tänzerinnen necken plötzlich
aus seinen Falten
mit violetten Mandala-Augen.
In all dem Türkis
Seht, wie er schreitet,
wie er seine Krone trägt.
Er, der niemals seinen Blick wendete, um
seine eigene Schönheit zu sehen,
nähert sich uns jetzt,
sein kleiner Kopf
steckt wie ein Daumen in der Mitte des Entfalteten.
Dieser Eitle, der nichts ist als
ein Huhn, gefüllt mit einem Schrei -
rückt euren Blick ab, lauscht seiner Stimme:
etwas, vielleicht Kater, vielleicht Eule
verrät den Kummer mitten in der Schönheit,
den Alltagsvogel, der unter den Federn ist.